מקום לדאגה / דובי יעקובוביץ'

עודכן ב: ספט 10

עונת הקורונה היתה צריכה להיגמר אחרת. היתה שם פנטזיה לפיינל פור ואולי יותר מזה, לגמרי בצדק. בעונת יורוליג עצומה, מלאה בפציעות וסיפורים לא פשוטים, מכבי ת"א היתה מרחק סדרה אחת טובה מול יריבה שהלך לה מולה לאחרונה כדי לעשות את מה שלא עשתה חמש שנים. עכשיו צריך לחזור על כל זה מהתחלה. אפשרי? בהחלט, אבל יש כמה דברים שצריכים להדיר שינה, לפחות בשלב הזה, מאוהדי מכבי.



את הסיבות לאופטימיות כולנו מכירים ויש הרבה. המאמן נשאר, 80 אחוז מהסגל עדיין איתנו כולל שחקנים מרכזיים וחשובים. הפגרה היתה קצרה והכדורסל השוטף ששיחקה מכבי אמור להיות דומה, אם לא טוב יותר. אבל כן צריך לדבר גם על החששות לקראת העונה הזו, שהלוואי ויתבדו.


ההכנה


אף אחד לא באמת אשם במצב שנוצר. הליגה הישראלית היתה היחידה שהשלימה את העונה עמוק לתוך חודש יולי וסיימה את משחק הגמר שלה כשלוח השנה נושק לחודש אוגוסט. בזמן הזה, רוב מוחלט של קבוצות היורוליג היו במנוחה של לא פחות מארבעה חודשים והליגות שכן המשיכו לא נכנסו לתוך יולי. כתוצאה מזה, כל קבוצות היורוליג החלו את האימונים, עם סגל כמעט מלא בין תחילה לאמצע אוגוסט.


מכבי ת"א, כמו רוב קבוצות ליגת העל, החלה להתאמן, בסגל מאוד חסר, בתחילת ספטמבר. יוצאת מכלל היא הפועל ירושלים שהחלה לפני, כי יש לה לשחק על תואר בעוד מספר שבועות. פער ממוצע של שלושה שבועות הכנה, מדובר בנצח נצחים. כשמכבי החלה להתאמן, חלק גדול מקבוצות היורוליג כבר שיחקו מספר משחקי הכנה ורובן המכריע ישחקו משחקי הכנה מול קבוצות יורוליג. קדם העונה של מכבי ת"א הולך לכלול שני משחקי אימון מול הפועל חולון והפועל חיפה, להשוואה בכל אחת מעשר השנים האחרונות מכבי ת"א שיחקה בממוצע 8 משחקי קדם עונה, כאשר 90 אחוז מהם שוחקו מול קבוצות אירופיות, רובן מול קבוצות יורוליג בטורנירים בחו"ל.


תאריך תחילת האימונים, כמות משחקי האימון והעובדה שלראשונה הקבוצה נשארה בארץ לכל תקופת ההכנה, מספרים סיפור עצוב בצל הקורונה ובמיוחד לאור העובדה שישראל נחשבת למדינה עם תחלואה גבוהה. נכון, מכבי ת"א היא אחת מקבוצות היורוליג היחידות שהצליחו לשמור על המשכיות באחוז גבוה מקרב השחקנים, היא לא החליפה מאמן ורק לפני חודש היא עוד שיחקה כדורסל. הפער בין היכולת שלה בסיום העונה שעברה לבין היכולת בתחילת העונה הזו הוא פער שיחסית לעונות קודמות, אמור להיות קטן. ועדיין, קשה שלא לחוש שיש פה מצב שיכול לגרום למכבי לפתוח את העונה בהיסוס ולהקלע לסיטואציה לא נעימה כבר במחזורי הפתיחה.





חוסר איזון


לפחות בזמן כתיבת שורות אלו, במכבי ת"א קיים בור גדול בעמדות 3-4. קווינסי אייסי כרגע לא ממשיך, מחליף לא נראה באופק ומכבי ת"א איבדה גם את ג'ייק כהן. למעשה, מדובר בשני השחקנים היחידים הבריאים שחלקו את העמדה הזו בעונה שעברה בהצלחה.


בואו ניזכר רגע בכדורסל של יאניס ספירופולוס. בכל פעם שהוא שיחק בעמדה מספר 4 עם שחקן נמוך יותר, קרי קלויארו או דני אבדיה, מכבי ת"א היתה חשופה מאוד בצבע והתקשתה גם מול קבוצות ליגה כמו בסדרה מול הפועל ת"א. יאניס אוהב לשחק גבוה, זה קרה מהיום הראשון שלו בקבוצה ושחקנים כמו קלויארו או אבדיה היו דומיננטים בעמדה מספר 3 בלבד. עוז בלייזר, שהגיע אולי להחליף את ג'ייק כהן, לא יכול לשחק בעמדה 4. לא בשיטה של יאניס ובטח לא ביורוליג. כרגע, לפחות על הנייר, עמדה מספר 3 במכבי ת"א היא עמדה עמוקה, אולי עמוקה מדי. קלויארו, בלייזר, סנדי כהן ואם נזיז קצת את זוסמן ובראיינט נגלה שגם הם נותנים שם דקות כשעוברים להרכבים נמוכים. לעומת זאת, עמדה מספר 4 נשענת כרגע על הברך של עמרי כספי, וזה - לא טוב.


כספי של תחילת העונה שעברה הוא כספי שמסוגל להחזיק 25 דקות בעמדה הזו באופן נהדר, אבל כספי של תחילת העונה שעברה כבר לא קיים חצי שנה והסיכוי שנקבל אותו באופן מיידי, או בכלל, נראה קטן. לעמדתי, למכבי ת"א חסרים אפילו שני שחקנים בעמדה הזו, אחד מרכזי שיחליף את אייסי ואחד שיתן לו את הגיבוי במקרה וכספי שוב לא יהיה איתנו ברוב שלבי העונה.


הפציעות


מה שמכבי ת"א עברה בעונה שעברה בתחום הרפואי לא זכור לי, לא במכבי ולא בכלל ביורוליג. סיטואציה בעייתית מאוד שמאמן מצוין ומועדון יציב הצליחו לפתור, אם זה בהבאת מחליפים מצוינים בצורה מהירה (קלויארו, ג'קסון, ריינולדס), אם זה באמון בשחקני הספסל (סנדי כהן, אבדיה) ואם זה בשינויי סגנון משחק. העניין הוא שאי אפשר תמיד להתבסס על היצירתיות והפתרונות האלו ואם הדבר הזה יקרה גם העונה, ספק אם המערכת תצליח לשחזר את הטיפול הנכון בסיטואציה.


כבר עכשיו, בהכנה, עוד לפני ששיחקנו משחק אחד, לא ברור מה מצבם של השחקנים שסיימו את העונה שעברה פצועים. זוסמן, דיברתולומיאו, כספי ובראיינט. מדובר בארבעה שחקנים חשובים שיושבים בבטן העמדות של מכבי ויחד עם החסרון המהותי בעמדה 4, יכולים להיות קריטיים עבור פתיחת העונה. לכן, החתמת שחקן בעמדה 4 הופכת לקריטית עוד יותר. ברשימה הזו נמצא שחקן ההגנה הטוב ביותר בקבוצה ועוד שלושה מוצאים לפועל, שחקנים שחלקם יוצרים וחלקם פינישרים, דברים שקבוצת כדורסל זקוקה להם בכל פרק זמן על המגרש. כי אחרת? זה וילבקין ושוב וילבקין ונחיה ונמות איתו. לא תמיד זה נגמר בתוצאה הרצוי.





הישראלים


הנקודה הזו פחות רלוונטית לעכשיו, אין אוהד מכבי ת"א אחד שמסתכל על הקבוצה בחודש ספטמבר והמחשבה שלו נודדת לחודש מאי. כי חודש מאי הוא החודש שבו מוכרעת הליגה הישראלית וכל מה שקורה לפני זה, כנראה פחות חשוב. יחד עם העובדה שבישראל משוחק היום רק חצי חוק רוסי, ובעיית הישראלים לפחות ברמה המקצועית כמעט לא רלוונטית.


אבל בואו נסתכל קצת קדימה. מכבי ת"א איבדה הקיץ, לפחות כרגע, שלושה שחקנים ישראלים חשובים ודומיננטים. דני אבדיה, ג'ייק כהן ואמארה סטודמאייר. מי הגיע? עוז בלייזר ועידן אלבר. בלייזר יצטרך להוכיח שהוא יכול לתת דקות ביורוליג ולהיות דומיננטי בליגה ועד שהוא לא יעשה את זה, הוא ימשיך להיות סימן שאלה. אלבר, כמו גם דורי סהר, יהיו חייבים לקבל את חלקיקי הדקות שלהם בליגה כדי לסמן טריטוריה ולקבוע כי הם שחקני רוטציה לגיטימים, דבר שסנדי כהן עשה בהצלחה ענקית מהרגע שקיבל את האזרחות.


בכל מקרה, הסגל הישראלי של מכבי נחלש ומעבר לרמה המקצועית, יש תחושה שהאוהדים כן יהיו זקוקים בשלב מסוים לשחקן צעיר ומוצלח שיהיה קל ונכון להתחבר אליו, שלא קוראים לו דיברתולומיאו. השנה זה בטח לא יקרה, אבל בקיץ הבא, שבו ישתחררו לא מעט שחקנים טובים מהחוזים שלהם וחלקם אולי יעזבו למרות החוזה (זלמנסון, דוברת, מדר, גינת, דאוסון), רצוי שמישהו מהם יגיע למכבי.


סימני שאלה בעמדות מפתח


כמו בעונה שעברה וכמו לפני שנתיים, שתי עמדות מפתח במכבי ת"א ממשיכות להתחלף ולא למצוא את הבאנקר. עמדת הרכז המדוברת היא הראשונה ואם בעונת 18/19 החסרון ברכז היה כ"כ מהותי, בעונת 19/20 קיבלנו טעימה למה היה יכול להיות אם וילבקין היה משתחרר מעול ניהול המשחק ומפקיד אותו בידיים אחראיות יותר. נייט וולטרס אולי לא היה מבריק או מלהיב, אבל הוא היה כל מה שרצינו מרכז במכבי. שקט, מפעיל את האחרים, לוקח אחריות, יודע לייצר נקודות גם לעצמו וגם משחיל את השלשה כשצריך. משחק ההגנה שלו לא היה נורא, בוא נגיד כך. מרגע הפציעה שלו, מכבי הצליחה לכפות על החסרון שלו בעיקר בגלל יכולת מדהימה של וילבקין בשליש השני של העונה והתעלות של שחקני מפתח נוספות במשחקים ספציפים (דורסי, בראיינט, אבדיה).


כריס ג'ונס הוא האמא של סימני השאלה. שחקן שמעולם לא שיחק ברמות שאליהן מכבי ת"א מכוונת ולא טעם את טעמן של הגנות יורוליג אגרסיביות, משחק מהיר ואינטנסיבי או להיות כינור רביעי או חמישי בהתקפה. לכל הדברים האלה הוא צריך להתרגל מהר ויחד עם זה להוכיח שמקומו איתנו. קל זה לא יהיה ואם הוא יצליח להיות לפחות בתקופה הראשונה משהו שדומה לוולטרס ועוד יכול להתפתח ועם פוטנציאל גדול יותר, הרווחנו. ואם זה יהיה דומה יותר לקנדריק ריי? לדעת לא לאבד אותו לחלוטין.





בקיץ שעבר נראה היה שמכבי מצאה את הנחלה בעמדת הסנטר. טאריק בלאק נראה כמו אחד מהטובים באירופה ואחרי שנה אחת בחצי קלאץ' היה נדמה שהוא הולך להיות השחקן החשוב ביותר של מכבי. הפציעה הזו, יותר מכל הפציעות, היתה זו שאילצה את מכבי ת"א לאלתר ואת אותלו האנטר לתת את כל הלב והנשמה שלו, כשהרגליים כבר כמעט לא יכולות.


אנטה ז'יז'יץ' הוא לא באמת סימן שאלה, בטח לא כמו ג'ונס, אבל כן צריך לתהות מה יתן על ההתחלה שחקן שלא שיחק הרבה ב-3 השנים האחרונות וחוזר לכדורסל האירופי אחרי שהתרגל לכדורסל אחר לגמרי. את היכולת אנחנו מכירים - הוא שחקן עם המון אנרגיות, נותן את כל כולו על המגרש, ריבאונד טוב ופינישר מוצלח בצבע, כולל משחק מצוין עם הגב לסל. האם הוא מסוגל להתמודד עם סנטרים ברמה של מילוטינוב וטבארס? לא בטוח שהוא צריך. הגודל שלו, יחד עם הגודל של האנטר הם השילוב האידיאלי שאתה רוצה משני גבוהים בקבוצה שלך. לא אהיה דרמטי מדי אבל יכול להיות שההתאקלמות של ז'יז'יץ' בפתיחת העונה יכולה להיות ההבדל בין חודש אוקטובר מוצלח לחודש אוקטובר עם הרבה בעיות.


הקהל


עובדתית, מכבי ת"א היתה קבוצת הבית הטובה ביותר ביורוליג בעונה שעברה. הפסד בודד לריאל מדריד מול שורה ארוכה של ניצחונות כולל על הקבוצות הטובות מכולן, בצורה משכנעת, לפעמים דרמטית אבל כ"כ ווינרית. הניצחונות על פנרבחצ'ה, צסק"א, ברצלונה, פנאתינייקוס ובעיקר אנאדולו אפס רגע לפני שנכנסנו כולנו לבידוד, היו ניצחונות להם הקהל היה שותף באופן מכריע, ולא רק הם. לא הזכרנו את מילאנו ואולימפיאקוס ובסקוניה וכל היתר שבאו להיכל, ראו 11 אלף משוגעים בדציבלים לא שפויים ופשוט נכנעו, גם אם הכדורסל של מכבי לא היה כזה מבריק.


השנה אין את זה, לפחות עכשיו וכנראה בכלל. מכבי ת"א, קבוצה שנשענת על אנרגיות באופן קבוע, בדומה לקבוצות כמו ז'לגיריס קובנה והכוכב האדום בלגרד, תצטרך לשאוב את אותן אנרגיות ממקום אחר, וכרגע לא ברור מאיפה.





יש סיבה לאופטימיות


כי אחרי הכל, בשורה התחתונה, השלד שכ"כ הצליח בעונה שעברה עדיין כאן. יש לנו את המאמן הכי מוצלח של מכבי ת"א מאז דיויד בלאט, סקוטי פה, האנטר פה, דורסי, בראיינט, זוסמן. ג'ון די וכספי חוזרים לשחק, שחקני הרכש בעיני טובים מאוד ומתאימים מאוד, ועוד חסרים שני שחקנים שיהיו בקבוצה הזו. אם הכוכבים יסתדרו, סימני השאלה ירדו, נקבל קצת מזל בעונה נטולת פציעות רציניות ונתגבר על תקופת הכנה בעייתית - אפשר לעשות צעד אחד יותר מאשר בעונה שעברה. ולכו תדעו, אולי מתישהו העונה יגיע גם החיסון.







177 צפיות